בשנים האחרונות חלה תחייה מחודשת בשדה הריפוי הטבעי וכן בתחומי האבחון. בין היתר חלה עליה של ממש בהקיף פעילותם ותרומתם של מאבחנים העוסקים באירידיולוגיה. תהיה זו טעות להניח שאירידיולוגיה, אבחון המבוסס על מפות של קשתית העין, היא תחום מדעי חדש או מודרני.

למרות שפיתוחים של השנים האחרונות הביאו ליצירת מפות אבחון טובות מאי פעם, הרי ששורשי האבחון המבוסס על גלגלי העיניים נעוצים עמוק בעבר.

אבחון אירידיולוגי בעת העתיקה

למרות שהמונח אירידיולוגיה הינו חדש יחסית, שימוש בעיניים למטרות אבחון, זיהוי מחלות וטיפול נחשב לקדום ביותר. היכולת לזהות מצבים רפואיים ואפילו נפשיים מתוך תצפית ישירה בגלגלי העיניים היה חשוב עוד בתקופה שלפני התפתחות הרפואה הנוכחית, עוד לפני שניתן היה לבצע בדיקות מעבדה או אבחונים פולשניים.

ממצאים שונים מגלים שבאזור המזרח התיכון, בבבל, במצרים ובמסופוטמיה היו טכניקות אבחון על בסיס העיניים כבר לפני אלפי שנים. אבחון זה אומנם היה שונה למדי מזה שמקובל כיום, אולם הרעיון הבסיסי נותר זהה. העין נחשבה (וכך גם כיום) לאיבר מרכזי וחלק חשוב מהנפש של האדם. היום ידוע שהעין מחוברת ישירות למוח ולמעשה מהווה כמעט חלק ישיר שלו. בתור חלק בסיסי כל כך במהות של האדם, לא היה ספק לקדמונים שהעין מספרת באופן בלתי אמצעי על מצבו הבריאותי של כל אדם, על קיום של מחלות, חוסר יציבות נפשית ועוד.

אבחון אירידיולוגי בעת החדשה

קפיצת מדרגה ביכולת האבחון באמצעות גלגל העין והקשתית החלה בתקופה שהמדע המודרני החל לקבל את צורתו המודרנית. בדומה לתחומי מדע אחרים החלו שיטות מדעיות ושיטות של ניסוי וטעייה ותצפיות מדוקדקות להביא ליצירת מפות מפורטות של קשתית העין האנושית. במפות הללו מחולקת העין ל"פלחים" כאשר כל פלח מייצג נאמנה איברים בודדים או מערכות איברים בגוף. שינוי או תמורה באזור מסוים של הקשתית מיצג את מצבו של האיבר – העור, הכבד, מערכת כלי הדם וכל היתר. עדויות בגלגל העין ניתן למצוא גם לגבי מצבו הגנטי של המטופל כך שניתן לדעת מהי הנטייה הטבעית מבחינת חוסנו של הגוף.

בראשית המאה השבע עשרה הועלו על הכתב (ככל הנראה בפעם הראשונה) העקרונות העיקריים המקובלים על האירידיולוגים של ימינו. פילופוס מייאוס היה זה שחקר את הקשר של העין למצב הרפואי ולבריאות הגופנית ומצב אברי הגוף. יותר ממאה שנה לאחר מכן הופעה מרפא טבעי חשוב בשם עמנואל פלק'ה שהבחין בקשר בין סימני קשתית לבין שורה של מחלות.

במקביל, הניח רופא הונגרי יסודות מודרניים נוספים למדע האבחון בקשתית, כאשר החל לחקור ביסודיות את הקשר בין סימנים המופיעים בקשתית לבין פציעות ומחלות. היה זה איגנץ פון פצ'ייהיה, ככל הנראה, הראשון שהתבסס על הדרך המדעית בבואו להתייחס אל העין כאל מקור אבחון ראשון במעלה. גם נילס ילג'קיסט השוודי תרם תרומה נכבדה לשכלול המפות האירידיולוגיות וחלק מממצאיו משמשים אירידיולוגים עד עצם היום הזה.

הכרה הולכת ומתרחבת

ניתן לראות בבירור שבעולם העתיק נעשה שימוש באבחון באמצעות גלגל העין בצורה רצינית למדי. תחיית האירידיולוגיה והצלחה בעיקר באירופה ובפרט בגרמניה החלו במאות 18 – 19 אולם התפוצה של העוסקים בתחום זה של רפואה טבעית התרחבה באופן ניכר בעיקר במאה השנים האחרונות. מזה עשרות שנים תופסת האירידיולוגיה מעמד מוכר בקרב מרפאים טבעיים כמו גם בקרב רופאים קונבנציונליים רבים גם בארצות הברית ובישראל. מספר העוסקים בתחום ומספר הפונים לאבחון כזה לכל הפחות פעם אחת בחייהם הולך ומתרחב, בכל העולם כולו.